שנה אחר שנה אנו נפגשים בימי הזיכרון והעצמאות, כעם וכיחידים, שנה אחר שנה אנו חווים את המעבר החד מאבל לשמחה, מיאוש לתקווה, מכאב לריפוי וצמיחה. בחברה הישראלית הבכי והצחוק שזורים זה בזה, קלועים בצמה אחת, אולם המסורת היהודית מלמדת אותנו שיש גם ליצר הפרדות ולאפשר לכל מימד את המקום שלו.

בשנים האחרונות התפתחה מסורת מיוחדת שמקדשת את המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, נותנת מקום לכל אחד מהמועדים ומבדילה בניהם. כשם שאנו מבדילים בין קודש וחול אנו מבדילים בין יום הזיכרון ליום העצמאות ועוברים ביחד בשער שבניהם.

הבדלה

חיים נחמן ביאליק:

וכל-אחד ואחד עם נר האלהים שבלבבו
יצא בזמן בין-השמשות לבקש כוכבו.
והשעה שעת תהו ובהו, שעת ערבוב התחומים
של אחרית וראשית, של סתירה ובנין, של זקנה ועלומים.
ואנחנו, ילידי בינים, ביודעים ובלא-יודעים,
לפני שתי הרשיות גם-יחד משתחוים ומודים;

הבדלה – אמיר גלבוע

שָׁעָה זוֹ שֶׁנִּתְכַּנְסָה לְנַרְתִּיקָהּ חַמָּה – שׁוּב אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת בְּנֶחָמָה.
שֶׁהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי כֹּה מְעָט, שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּי לְעַצְמִי כֹּה הַרְבֵּה.
וָאֲבוֹי שֶׁאָנִי מוֹצְאָהּ בַּהַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחַ ה' לְאַבְרָהָם, שֶׁהִבְטִיחַ ה' לְיַעֲקֹב
שֶׁזַרְעָם יִרְבֶּה כַּחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב .
שֶׁאָנִי לֹא אַבְרָהָם. שֶׁאָנִי לֹא יַעֲקֹב.
שֶׁהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי כֹּה מְעָט, שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּי לְעַצְמִי כֹּה הַרְבֵּה.
שֶׁאֵינֶנִי יָכוֹל, שֶׁאֵינֶנִי אֶלָּא חוֹל, מְעָט מֵהַרְבֵּה.

טקסט לטקס הבדלה:

לַנֵּר וְלִבְשָׂמִים, נַפְשִׁי מְיַחֵלָה.
אִם תִּתְּנוּ לִי כוֹס, יַיִן לְהַבְדָּלָה:
סֹלּוּ דְּרָכִים לִי, פַּנּוּ לְנָבוֹכָה.
פִּתְחוּ שְׁעָרִים לִי, כָּל מַלְאֲכֵי מַעְלָה:
עֵינַי אֲנִי אֶשָּׂא, אֶל אֵל בְּלֵב כּוֹסֵף.
מַמְצִיא צְרָכַי לִי, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה:

דֵּי מַחֲסוֹר תֶּן לִי, מֵאוֹצְרוֹת טוּבָךְ.
כִּי לַחֲסָדֶיךָ, אֵין קֵץ וְאֵין תִּכְלָה:
יִתְחַדְּשָּׁה גִּילִי, טַרְפִי וְטוֹבָתִי.
תָּסִיר יְגוֹנוֹתַי, מַכְאֱב וּמַאְפֵלָה:
הִנֵּה יְמֵי מַעְשֶׂה, מִתְחַדְּשִׁים תָּמִיד.

 עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה