ההלכה קובעת שמרגע פטירת אדם ועד לקבורתו האבל פטור מכל המצוות. הרב סולבייצ'יק מסביר הלכה זו כך, שביום זה, יום השאול והמוות אלוהים אינו קיים כלל, ומשום שאינו קיים, כך אין טעם במצוות.
תהליך האבלות, תפקידו להחזיר את האבלים אט… אט לשגרת חיים, והאבל מקבל על עצמו את עולה של שגרה עד החזרה המלאה והיכולת להאמין מחדש בחיים, בטוב, באלוהים.
"אלוהים רוצח" אמר גדול מאמיני ישראל רבי שמעון בר יוחאי בראותו את חיילי בר כוכבא נשחטים ונהרגים. באמירה זו חסם רשב"י 2000 שנה לפני אושוויץ,והרבה לפני הגל וניטשה את האפשרות לאמונה תמימה ופשוטה באלוהים המשגיח שכולו טוב ושהנו כל יכול.
רשב"י זעק את זעקתו אך היה ונשאר איש אמונה עד מאוד.
האם ואיך אפשר להשאיר את אלוהים בתמונת חיינו לאחר השואה?
אפשרות אחת היא לוותר על אלוהים ולדכא כל רגש אמונה – זה מה שמציעה אשתו של איוב באומרה: "ברך אלוהים ומת" – וזה מה שעשו דתיים רבים לאחר השואה; חיים הרצוג זכרונו לברכה בנו של הרב הראשי לישראל הרב הרצוג ולימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל שהוריד את הכיפה מראשו הוא רק דוגמא אחת לכך.
אפשרות הפוכה היא דווקא לקדש את האלוהים ולחפש את האשמה בנו – כמו חבריו של איוב באומרם לו בעודו מקבר את בניו :"זכור נא מי הוא נקי אבד" ובמילים של היום: תבדוק את המזוזה… כי לא ייתכן שאלוהים טועה – זה מה שעשתה היהדות החרדית למיניה ובעיקר חסידות סאטמר לאחר השואה שטענה שמקור החטא הוא בתנועה הציונות והשואה היא עונשנו על הציונות. כמה אירוני שהרב יואל טטלבאוים הרב הראשון והחשוב של חסידות סאטמר, ניצל מהגיהינום הנאצי בהונגריה בזכות רכבת ההצלה שארגן קסטנר בשם התנועה הציונית…
אפשרות שלישית, והיא היא בחירתו של איוב: להישיר מבט אל המציאות הבלתי אפשרית, לבחור בחיים ולהעניק משמעות למציאות ולא לחפש אשמים לה.
"אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי"
מאין יבוא עזרי מבקש משורר התהילים לדעת ולא, מאין בא סבלי.
מבקש המשורר את מקור הנחמה, הכח והתקווה ולא את מקור הסבל, מבקש הוא להעניק משמעות להוויה ולא לבקש אשמים, מבקש הוא את החיים ולא את המוות.
ימים קשים, אנו חייבים להמשיך ולספר את סיפור השואה לעד לילדנו, לזכור ולא לשכוח.
הרב אופק מאיר הינו סמנכ"ל ומנהל חטיבת הנעורים במרכז החינוך ליאו באק בחיפה.
