סאלד הניחה את היסודות להקמת מערכות הבריאות (בין היתר הקימה את בית החולים הדסה ואת מערכת "טיפת חלב"), החינוך והרווחה למדינה שבדרך והביאה לכל משימה שלה שילוב ייחודי של ערכים יהודים אמריקאים וליברליים, חזון ציוני חברתי ואזרחי ויכולות ארגוניות יוצאות מהרגיל. משימתה האחרונה, ההובלה של "עליית הנוער" שהצילה אלפי צעירים וצעירות לפני השואה, זיהתה אותה עוד יותר עם עולם הנוער והילדים.
הנרייטה שילבה בכל פעולותיה ועשייתה, שילוב אורגני וטבעי בין עולם הרוח והתורה לבין עולם העשייה ולא ניתן להבין את פועלה מבלי לתת את הדעת לעולמות התוכן והרוח אותם הביאה מביתה בבולטימור. סאלד העמידה במרכז חזונה הציוני את זהותה היהודית.
היא למדה לימודים המקבילים לקבלת תואר רב בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק (אולם לא קיבלה הסמכה לרבנות בשל היותה אישה), הייתה מחוברת לתפיסת העולם הקונסרבטיבית. אחת המטרות המובהקות שלה בעלייתה ארצה הייתה למצוא בארץ ישראל מקום לביטוי דתי רוחני מקום לביטוי של זהות יהודית חזקה יחד עם התפתחויות מודרניות ביהדות מיותר כמעט לציין כי בתקופה זו בארץ ישראל לא היה דבר שדמה לכך. סאלד לא ידעה נחת בשנותיה בארץ בתחום הדתי. סאלד, אשר עוד בטרם הגעתה ארצה, קיוותה למצוא ולפתח מקום משמעותי יותר עבור נשים בבית הכנסת, ויחד עם אישים נוספים כגון הרב לייב מאגנס היא מקימה את המניין השוויוני הראשון.
וכך היא כותבת על כך :
"" …יצרנו קהילה שנפגשה בביתו של אחד מן החבורה. גברים, נשים וילדים התפללו יחדיו כאשר כל אחד נוטל חלק בהתפילה, אפילו בקריאת התורה. התקווה היא שעם הזמן הדבר הזה יחד עם מקומות נוספים יתפתחו לתפילות ופולחן שיספקו את הצרכים של מי שמעוניין בתפילה מסודרת וציבורית" מתוך מכתביה של הנרייטה סאלד
מצוי בידינו מכתבה לידיד בשנת 1916 בו היא דוחה את הצעתו שיאמר קדיש על אמה במקומה, בהתאם למנהג המסורתי, מכתב זה הוא קריאה להבטחת מקום שווה לנשים בעולמה של התפילה היהודית:
"אני יודעת היטב ומכירה מה שאתה אומר על המנהג היהודי שבדרך כלל קדיש נאמר על ידי בנים זכרים או על ידי גבר אחר והמנהג היהודי יקר מאד וקדוש בעיני. ברם אינני יכולה לבקש ממך לומר קדיש בעד אמי. פירוש הקדיש בשבילי הוא שהקרוב שנשאר בחיים מביע את רצונו וכוונתו בפרהסיא ובאופן בולט לקבל על עצמו היחס לקהילה היהודית שהיה להורה שלו וששלשלת הקבלה לא תינתק מדור לדור כאשר כל דור מוסיף את החוליה שלו. אתה יכול לעשות כך לדורות של משפחתך; אני חייבת לעשות כך לדורות של משפחתי… לאמי היו שמונה בנות ואף לא בן אחד … כשאבי נפטר, לא הרשתה אמי לאחרים למלא את מקום בנותיה באמירת הקדיש ולכן אני בטוחה שאני מקיימת את רצונה כשאני מסרבת להצעתך … אתה מבין את דברי, לא?"
