"מה שאנו זקוקים לו הוא להחיות מחדש את היהדות על ידי יצירת מגע עם המוני היהודים ודרך חייהם, גם אם זו שונה מדרכנו. אין תנועה יהודית בתולדותינו שהצליחה ללא קשר זה. שתי התנועות האינטלקטואליות של זמננו, הרפורמה וההשכלה לא השיגו את יעודן מכיוון שהן לא הצליחו לגעת בשכבות רחבות של העם היהודי…עלינו לעבוד עם האורתודוקסים והקונסרבטיבים כדי להיאבק בסכנות שבחילון… אנו משלמים מחיר על הפלגנות הדתית שלנו…הגיע העת שאנו נודיע לכל העולם היהודי שאיננו רק דת אוניברסלית אלא חלק מעם ישראל, שאנו מעוניינים לקיים חיים יהודים שאינם שונים כל כך מיהודים אחרים. איבדנו את הטעם הייחודי של הקיום היהודי ועלינו לתקן טעות זו…
הרב לוי ראה בחשיבות הקמת תנועה רפורמית אותנטית בארץ ישראל:
"לפי דיווחים אמינים שקיבלתי, הניסיונות להקמת בית כנסת ליברלי בפלשתינה, בחסות האיגוד העולמי, נוחל הצלחה. פלשתינה מוכנה להתחדשות דתית ואני קורא לכולנו להעניק תמיכה מוראלית וכספית
(מתוך נאומו של הרב לוי בפני נציגי איגוד הרבנים, 1937)
אולם השפעתו הרבה ביותר הייתה בשינוי שנוצר במצע קולומבוס שהגדיר בפירוש את היחס החיובי של התנועה הרפורמית לציונות ולארץ ישראל:
ישראל: אם היהדות היא הנשמה, הרי גופה הוא עם ישראל. בני ישראל החיים כל חלקי העולם, מלוכדים בכל עת בזכות קשריה של היסטוריה משותפת…בכל הארצות שבהן חיים היהודים, הם מקבלים עליהם את מלוא החובות והאחריות של האזרחים ומשתוקקים בנאמנות ליטול בהן חלק ואף להקים מרכזים של חכמת היהדות ודתה. בשיקומה של ארץ ישראל, הארץ שנתקדשה על ידי זכרונות ותקוות, רואים אנו תקווה לחיים מחודשים לרבים מאחינו. אנו מצהירים כי מחובתם של כלל היהודים לסייע בבינויה כמולדת יהודית, בכך שיתאמצו להפכה לא למקלט לנידחים בלבד כי אם גם למרכז של תרבות יהודית וחיי רוח.