צמד המלים "אילת השחר" מופיע בפעם הראשונה בספר תהלים, מזמור כ"ב: 1: "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד"
על זה אומר אבן עזרא, בפרושו על מזמור תהלים זה: "למנצח על אילת השחר – כאשר ייראה כוח עלות השחר"
גם בתלמוד הירושלמי יש התייחסות למושג אילת השחר (ירושלמי, ברכות פ"א ה"א): "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבא לרבי שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל. בתחילת קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת."
בתלמוד הבבלי (יומא כ"ט, ע"א) כתוב: "למנצח על אילת השחר (תהילים כב, א), מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן, אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן… מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפילה תפילתן נשמעת".
ההשוואה בין עלות השחר, כוכב השחר, שאורו בוקע לאט עד שנהיה אור מלא ובין האיילה שקרניה "מפצילות לכאן ולכאן" והתפילה בתלמוד הבבלי, הביאה לקיום תפילת שחרית מוקדמת מאוד, עם עלות השחר, הנקראת "אילת השחר". אותו הזמן, הדמדומים הראשונים, המעבר בין לילה ליום, הוא כנראה זמן מצוין לבקשת רחמים ולמתן הודיה.
הבקעת אור השחר מקבל בירושלמי את הדימוי של אתחלתא דגאולה, כמו שהקמת מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. ואותו אור של אילת השחר, שמתחיל בקטן, ובקושי אפשר לקרוא את אותיות הסידור, עולה לאור גדול של זריחה מלאה.
אז מה יותר מתאים מלקיים בבוקרו של יום העצמאות תפילת שחרית מוקדמת, עם עלות השחר, לקבל את פני השמש בתקיעה בשופר ולהודות לאלוהים על כל הטוב שהוא מרעיף עלינו. רצוי כמובן לקיים את התפילה בחוץ, על מנת לראות איך צבע השמים משתנה משחור לאדום עם זריחת השמש.
מעמד איילת השחר נוסד בקהילת "אור חדש", קהילת היהדות המתקדמת בחיפה לפני שנים רבות. קהילות נוספות כדוגמת קהילת "מעלות טבעון" אמצו מנהג מיוחד זה.
